first report to ynet

"Yes We Can"

"...בנין?! איפה זה לעזאזל? התכוונת לג'נין? מה יש לך לחפש שם? לאפריקה אתה אומר, טוב...תהיה חזק..." אלו הן רק חלק מהתגובות שקיבלנו מחברינו כאשר סיפרנו להם שיעד משלחת ההתנדבות הוא בנין, אפריקה. 15 שעות טיסה, שתי תחנות ביניים ועייפות מצטברת של סטודנט שזה עתה סיים את חובותיו האחרונות לתואר, פתחו את מסענו ליבשת למודת הסבל. עם זאת, לאחר מספר מועט של ימים במדינה, אין בלבנו ספק כי שלושת החודשים הבאים יהוו עבורנו חוויה מרחיבת אופקים ומלאת עשייה.

   מסענו ליבשת אפריקה התחיל לפני כשבוע. שבעה סטודנטים מאוניברסיטת בן גוריון, חדורי מוטיבציה ותחושת שליחות, יצאו למשלחת התנדבות ביבשת השחורה. משלחת זו הינה הרביעית במספר ופרי יוזמתה של ד"ר תמר גולן, לשעבר עיתונאית מעריב, שגרירת ישראל במערב אפריקה וכיום מנהלת מרכז אפריקה באוניברסיטת בן גוריון. מרכז זה הוקם מתוך הרצון של ד"ר גולן להעביר את רוחה של היבשת ואהבתה אליה לדור חדש, לא רק באמצעות שיעורים פרונטאליים בכיתה כי אם באמצעות עשייה ממשית. משלחות הסטודנטים של מרכז אפריקה מהוות חלק מהעשייה החברתית של אגודת הסטודנטים ומאפשרות חיבור בלתי אמצעי לחיים היומיומיים ביבשת.

רפובליקת בנין, הינה קולוניה צרפתית לשעבר המקיימת משטר דמוקרטי יציב משנות ה-90. בהיסטוריה העשירה של מדינה זו שזורים היטב סממנים של דת ה"וודו", ממלכות עתיקות ועבר של סחר בעבדים. בין המאות ה-16 וה-18 נשלחו ממפרץ קטן במדינה זו מיליוני אפריקאים אל יבשת אמריקה. רבים מהם לא שרדו את הדרך הקשה באוקיינוס האטלנטי ולשורדים חיכתה מציאות עגומה של חיי עבדות על כל המשתמע מכך.

בנין היא מדינה קטנה בעלת אקלים סאב-טרופי, נוף מגוון ופארקים לאומיים בהם ניתן לראות מגוון רחב של בעלי חיים. בבנין כשבעה מיליון וחצי תושבים, כאשר מרביתם חיים בקוטונו, המהווה את בירתה הכלכלית של המדינה המתפתחת. הצרפתית היא השפה הרשמית, בנוסף למספר שפות שבטיות מקומיות. בנין מאופיינת בסממני העוני של מדינות העולם השלישי, באחוזי אבטלה גבוהים ותמותת תינוקות גבוהה, ונחשבת לאחת המדינות הנחשלות ביותר באפריקה. עם זאת, נראית מגמת עלייה בהשכלה האקדמאית בקרב הדור הצעיר וניצני התפתחות בתחומים שונים.

בהגיענו למדינה קיבלו את פנינו במסיבת עיתונאים שאורגנה לכבודנו בשדה התעופה. כאן, בפעם הראשונה, נדרשנו להיות הפנים של מדינת ישראל באפריקה. במעט צרפתית, מעט אנגלית והרבה התרגשות ניסינו להסביר את מהות שהותנו ואת הסיבה ליציאתנו למשלחת ייחודית זו. בשדה התעופה פגשנו את שגריר ישראל בבנין, מר' בני עומר, אשר ליווה אותנו בדרכנו אל עבר 'סונגהיי' (Songhai)– כפר נוער חקלאי וביתנו לחודשים הקרובים. בדרכנו משדה התעופה לכפר, התחילה אט אט להצטייר התמונה אותה ניסתה תמר גולן להמחיש במילים. הנוף האמביוולנטי כולל בתוכו בקתות עץ ופחונים לצד עצי קוקוס, נשים הצועדות בצידי הדרך ומרכולתן על ראשן בעוד שתינוקן קשור לגבן, ודוכנים למכירת דלק בבקבוקים בגדלים שונים הנראים בכל פינה. בנסיעה בין מאות אופנועים, מעט מכוניות, גשרים וכביש מקרטע התחלנו להיכנס אל פאתי עיר הבירה, פורטו נובו. בתוך עיר זו, בין השווקים, החנויות הקטנות והפיגומים, מצאנו פנינה ירוקה הנקראת 'סונגהיי'.

כפר חקלאי זה, הינו מיזם סביבתי בעל מטרות חברתיות הנוגעות בצמצום העוני על ידי חקלאים. הכפר הוקם בשנת 1985 על ידי האב גודפרי, אפרו-אמריקני שגדל והתחנך בניגריה, סיים את לימודיו האקדמיים בארה"ב והינו בעל תארים מתקדמים בתחומי המדעים המדויקים ומדעי הרוח. בהיותו בארה"ב צפה ברעב השורר באתיופיה בשנות ה-80 וחש תחושת מחויבות לשורשיו האפריקאים. האב גודפרי חזר לאפריקה והקים את הכפר החקלאי 'סונגהיי' שמהווה בסיס לשינוי חברתי, וכיום הינו דוגמה ומופת באפריקה בכלל ובבנין בפרט. התפיסה החקלאית בכפר מבוססת על שימוש במינימום משאבים להפקת תוצר מקסימאלי, כאשר תהליך הפקת האנרגיה ומחזור האשפה נעשה על ידי משאבים טבעיים במטרה לצמצם את הפגיעה הסביבתית.

'סונגהיי', שמו של הכפר נבחר כזכר לממלכה עתיקה ששלטה באזור במאה ה-15 שהתאפיינה בחוזק פנימי וחתירה ליכולת קיום עצמאית. ואכן, הקים האב גודפרי מערכת אינטגראלית המושתת על ערכים של שיתוף פעולה, אחריות אישית, ומעורבות חברתית. בתוך מערכת זו קיימת תפיסה השמה דגש על חשיבות פיתוח יכולות מנהיגות בקרב החניכים הצעירים. לתפיסתו, העוני אינו מושג חומרי אלא מצב מנטאלי המאפיין את מרבית תושבי אפריקה.

ב'סונגהיי' קיבלו את פנינו בברכה. היחס החם אותו אנו מקבלים מתושבי הכפר והחניכים המתלמדים מקל עלינו את ההתאקלמות ומאפשר לנו להכיר וללמוד רבות אודות התרבות, המנהגים והעשייה המתרחשת כאן. ישראל, הנתפסת כ"ארץ הקודש", שמעטים אף ביקרו בה, הינה מקור להערכה בקרב התושבים ונתפסת כמעצמת ידע, התפתחות וחדשנות בתחומים רבים. נראה אף כי ישראל מקיימת קשר מקצועי חקלאי עם תושבי אפריקה בכלל ובנין בפרט, ועוזרת בהרחבת בסיס הידע בתחום החקלאות שתושבי הכפר צמאים לו.

כחלק מתהליך ההתאקלמות שלנו בכפר, התנסינו בשבוע החולף בענפים שונים, במטרה לקבל טעימה מחייו של חקלאי כפרי בבנין. בכפר ענפים רבים וביניהם עופות, דגים, גידולי פירות וירקות וייצור מיצים וסבונים מן הטבע. האין זה אבסורד שכיוצאי ארץ זבת חלב ודבש, הידועה ביכולותיה החקלאיות, הרחקנו עד מערב אפריקה על מנת להתנסות בעבודת כפיים חלוצית? ואף לגלות עד כמה הפשטות שבה מסבה לנו הנאה?

כעת אנו נמצאים בתחילתו של המסע בשלב בו אנו מבררים ומחפשים את אופן השתלבותנו בכפר. בבואנו ליבשת אפריקה אנו לוקחים עמנו את הערכים והאידיאולוגיות שגדלנו עליהם ובצניעות, סבלנות והרבה רצון מנסים למצוא את המקום לתת את תרומתנו האפשרית. בכל יום מחדש אנו משתאים למראה העבודה שנעשתה בכפר בפן האישי, הכלכלי החברתי והסביבתי. האב גודפרי ופועלו הינם סממן חי ונושם לעובדה שכאן לא רק עומדים מנגד למראה העוני והאבטלה ולא נכנעים למחסור ולתחושת חוסר האונים אלא נלחמים על זכותם ללמידה, פיתוח והגשמה עצמית והופכים ממילים למעשים את המונח האמביציוזי שטבע נשיא ארה"ב ברק אובמה: 

"Yes We Can".

נמשיך לעדכן, A tout à l’heure 

חברי המשלחת:

זיו רומק, רותם קלס, ליאל ברי, רלי שחר, עמרי אלפרן, מיכאל ברנשטיין ויהל שמש