נותר לנו עוד פחות מחודש לשהייה שלנו בכפר ונראה כי הסבלנות שלנו נשאה פרי.
פרוייקט השיווק עבר משלב הרעיונות לשלב הביצוע ובימים אלו אנו עובדים על הוצאתו אל הפועל. גם נושא פירסום הכפר קורם עור וגידים וכבר שוקדים על ציור מפה תיירותית שתוצב על גבי לוח מודעות בכניסה לכפר. סדנת שירות הלקוחות יצאה גם היא אל הפועל והתגובות אליה היו טובות.
בתחום החינוך קיבלנו סוף כל סוף את האישור המיוחל להתחלת העבודה עם הנוער וכבר העברנו פעילות ראשונה בנושא מנהיגות. האישיים איתם עבדנו היו נלסון מנדלה, מהטמה גנדי ודוד בן-גורין. אנשים צנועים ומנהיגים מלידה שבעזרת תכונותם האישיות בלבד הצליחו לסחוף אחריהם את המוני העם. בעזרת דוגמאות מאנשים אלו רצינו להראות לחניכי הכפר שלאחר שהם יסיימו כאן בכפר וילכו להקים בעצמם חוות משלהם, הם לא יצטרכו להיות אנשים חזקים פיזית או מבוססים כלכלית- מה שהם יצטרכו זה קצת חזון, כריזמה, אומץ והרבה אמונה בדרכם.
יש תחושה שהדברים מסתדרים פחות או יותר ונראה כי יצרנו שפה משותפת עם אוכלוסיית סונגהאי.
השבוע נעשה מהפך קטן במסעדה המקומית בזמן ארוחת ערב אחת והפעם מי שיגיש את המזון יהיה אנחנו בעוד שצוות המסעדה ישב ויהנה מארוחה ישראלית בריאה וטעימה. מי יודע, אולי השקשוקה שנכין תיכנס לתפריט המקומי?
בנוסף לעבודות היום יום, אנחנו כבר מתחילים לחשוב מה הלאה, אחרי תקופת התתנדבות שלנו. לכל אחד מאיתנו יש תוכנית שונה כיצד הוא ממשיך מכאן אך לכולנו ברור שנמשיך לטייל ביבשת.
במשך הזמן שהעברנו עד עכשיו ניסינו לעזור לעצב חיים של אנשים אחרים אך ללא ספק גם אנחנו הושפענו רבות- הן מהאנשים המקומיים שאיתם אנו עובדים והן מהחוויות שנצברו בתוך הקבוצה של בוגרי האוניברסיטה שנתקבצה לה.
