"... YOVO YOVO BONSOUR! SAVA BIEN? MERCI..."
יובו, ככה קוראים לאדם הלבן כאן בבנין. לאן שלא תלך- יובו. ברגע שנכנסת לשדה הראייה של המקומי- מייד תקבל קריאה: יובו! האמת שתושבי בנין מסבירי פנים ולהבדיל ממקומות אחרים שבהם לא מסתפקים בצעקות לאדם הלבן אלא גם רודפים אחריו בניסיון להוציא ממנו כסף, המקומיים כאן מאד אדיבים ועם אווירה טובה.
"אתם, האדם הלבן, חושבים שיודעים הכל! נותנים עצות וכותבים תוכניות מבלי להבין כיצד פועלים הדברים באמת!.." כך הגיב האחראי לחינוך כאשר הצגנו לו את התוכנית שלנו לעבודה עם הנוער בסונגהאי. האמת היא, שדברים אלו היוו סטירת לחי שהחזירה אותנו למציאות האפריקאית. זה הגיע לנו. מה חשבנו לעצמנו? שנעשה כמה פעילויות עם הנוער ברוח "הצופים" ובזה נתרום את חלקנו ליבשת? האם באמת אנחנו מבינים מול מי אנחנו עובדים ומהי 'רוח סונגהאי' שעל פיה מתחנך הנוער כאן לעבודה קשה?
כן, אנשי החינוך בסונגהאי רוצים לעבוד איתנו- אבל בדרך שלהם. סבלנות היא מילת המפתח כאן. אבל אין לנו זמן! עוד פחות מחודשיים אנחנו מסיימים כאן! יאללה, תנו להתחיל לעבוד! למה רק עכשיו נפגש איתנו האחראי על החינוך של הנוער? יכול להיות שאם היו מאשרים לנו כבר לעבוד עם הנוער מלפני חודש הדברים היו נראים אחרת והיו מבינים טוב יותר מהי מטרתנו כאן בכפר. למה השהו לנו את הפעילויות המשותפות עם הנוער? אנחנו מרגישים שקיימת יותר מדי בירוקרטיה באירגון הזה שנקרא 'סונגהאי' והכל מתנהל מתוך פחד ויראה מפני 'הדירקטור', האב גוטפרי, שהקים את המקום. כל פעולה מצריכה אישור שנמרחת על פני כמה ימים עד שהיא מתקבלת. איך אפשר להוציא ככה רעיונות אל הפועל? לדוגמא עם הנוער. המטרה שלנו משותפת לסונגהאי- לתת כלים לנוער שמוכשר כאן להתמודד לבד לאחר סיום פרק ההכשרה. אבל האם רק על ידי עבודה בשטח רוכשים ידע? פיתרון שמתקבל מהאדם הלבן בצורת 'הדג' לא יביא לעזרה כמו פיתרון בצורת 'לימוד הדייג'. כאן אנחנו מקווים ורוצים להשפיע- לגרום לנוער לחשוב בעצמם על פיתרונות לבעיות שצצות במהלך היום יום. את היכולת לעצור, להסתכל ולחשוב האם ניתן לעבוד בצורה יותר יעילה, זוהי מטרתנו כאן!.
אם נצליח בסופו של התהליך להשאיר כאן חותם שישאר זמן רב לאחר עזיבתנו- עשינו את שלנו.
בינתיים מחפשים דרכים נוספות לתרום. ליאל יצרה קשר עם בית יתומים בשם 'ידידיה' השייכת לעמותת 'עץ החיים' הנמצא במרחק של חצי שעה נסיעה מפורטו נובו בכפר סאקאטה. לאחר ביקור קצר במקום נתוודנו לאישה גרמניה בשם גבי שביחד עם עוד זוג אמריקאים צעירים, אשלי וג'ון, מהווים נקודת אור עבור 30 ילדים שאיבדו את הוריהם או שלחילופין אין הוריהם יכולים לדאוג להם בעצמם. אנחנו מקווים להמשיך להיות בקשר עם המקום בסופי השבוע ולעבוד ביחד עם הילדים המדהימים שם שקיבלו אותנו כאילו תמיד היינו שם.
מה מעבר להתנדבות? קפצנו לסיבוב נוסף בעיר הגדולה קוטנו ושוטטנו בשוק הגדול (GRAND MARCHE). נראה שכל דבר שנמצא תחת השמש נמכר שם. מבדים ססגוניים ועד ראשים של קופים לצורכי טקסי הוודו (VODO). בנוסף ישנו 'שוק האומנות' שם אפשר למצוא ממיטב האומנות האפריקאית: כלי נגינה, עבודות עץ מגולפות, ציורים ועוד. את היום קינחנו בטבילה באוקיינוס בחוף ז'אקו וחזרנו הביתה לסונגהאי בכוחות מחודשים לעוד שבוע שמצריך הרבה סבלנות...
יובו, ככה קוראים לאדם הלבן כאן בבנין. לאן שלא תלך- יובו. ברגע שנכנסת לשדה הראייה של המקומי- מייד תקבל קריאה: יובו! האמת שתושבי בנין מסבירי פנים ולהבדיל ממקומות אחרים שבהם לא מסתפקים בצעקות לאדם הלבן אלא גם רודפים אחריו בניסיון להוציא ממנו כסף, המקומיים כאן מאד אדיבים ועם אווירה טובה.
"אתם, האדם הלבן, חושבים שיודעים הכל! נותנים עצות וכותבים תוכניות מבלי להבין כיצד פועלים הדברים באמת!.." כך הגיב האחראי לחינוך כאשר הצגנו לו את התוכנית שלנו לעבודה עם הנוער בסונגהאי. האמת היא, שדברים אלו היוו סטירת לחי שהחזירה אותנו למציאות האפריקאית. זה הגיע לנו. מה חשבנו לעצמנו? שנעשה כמה פעילויות עם הנוער ברוח "הצופים" ובזה נתרום את חלקנו ליבשת? האם באמת אנחנו מבינים מול מי אנחנו עובדים ומהי 'רוח סונגהאי' שעל פיה מתחנך הנוער כאן לעבודה קשה?
כן, אנשי החינוך בסונגהאי רוצים לעבוד איתנו- אבל בדרך שלהם. סבלנות היא מילת המפתח כאן. אבל אין לנו זמן! עוד פחות מחודשיים אנחנו מסיימים כאן! יאללה, תנו להתחיל לעבוד! למה רק עכשיו נפגש איתנו האחראי על החינוך של הנוער? יכול להיות שאם היו מאשרים לנו כבר לעבוד עם הנוער מלפני חודש הדברים היו נראים אחרת והיו מבינים טוב יותר מהי מטרתנו כאן בכפר. למה השהו לנו את הפעילויות המשותפות עם הנוער? אנחנו מרגישים שקיימת יותר מדי בירוקרטיה באירגון הזה שנקרא 'סונגהאי' והכל מתנהל מתוך פחד ויראה מפני 'הדירקטור', האב גוטפרי, שהקים את המקום. כל פעולה מצריכה אישור שנמרחת על פני כמה ימים עד שהיא מתקבלת. איך אפשר להוציא ככה רעיונות אל הפועל? לדוגמא עם הנוער. המטרה שלנו משותפת לסונגהאי- לתת כלים לנוער שמוכשר כאן להתמודד לבד לאחר סיום פרק ההכשרה. אבל האם רק על ידי עבודה בשטח רוכשים ידע? פיתרון שמתקבל מהאדם הלבן בצורת 'הדג' לא יביא לעזרה כמו פיתרון בצורת 'לימוד הדייג'. כאן אנחנו מקווים ורוצים להשפיע- לגרום לנוער לחשוב בעצמם על פיתרונות לבעיות שצצות במהלך היום יום. את היכולת לעצור, להסתכל ולחשוב האם ניתן לעבוד בצורה יותר יעילה, זוהי מטרתנו כאן!.
אם נצליח בסופו של התהליך להשאיר כאן חותם שישאר זמן רב לאחר עזיבתנו- עשינו את שלנו.
בינתיים מחפשים דרכים נוספות לתרום. ליאל יצרה קשר עם בית יתומים בשם 'ידידיה' השייכת לעמותת 'עץ החיים' הנמצא במרחק של חצי שעה נסיעה מפורטו נובו בכפר סאקאטה. לאחר ביקור קצר במקום נתוודנו לאישה גרמניה בשם גבי שביחד עם עוד זוג אמריקאים צעירים, אשלי וג'ון, מהווים נקודת אור עבור 30 ילדים שאיבדו את הוריהם או שלחילופין אין הוריהם יכולים לדאוג להם בעצמם. אנחנו מקווים להמשיך להיות בקשר עם המקום בסופי השבוע ולעבוד ביחד עם הילדים המדהימים שם שקיבלו אותנו כאילו תמיד היינו שם.
מה מעבר להתנדבות? קפצנו לסיבוב נוסף בעיר הגדולה קוטנו ושוטטנו בשוק הגדול (GRAND MARCHE). נראה שכל דבר שנמצא תחת השמש נמכר שם. מבדים ססגוניים ועד ראשים של קופים לצורכי טקסי הוודו (VODO). בנוסף ישנו 'שוק האומנות' שם אפשר למצוא ממיטב האומנות האפריקאית: כלי נגינה, עבודות עץ מגולפות, ציורים ועוד. את היום קינחנו בטבילה באוקיינוס בחוף ז'אקו וחזרנו הביתה לסונגהאי בכוחות מחודשים לעוד שבוע שמצריך הרבה סבלנות...
No comments:
Post a Comment