אנו שוהים כבר כמעט חודש ימים בכפר 'סונגהאי' אשר בפורטו נובו (PORTO NOVO), בנין.
כשהודיעו לנו תחילה שמדינת יעד המשלחת שלנו היא חוף השנהב, ידענו למה לצפות. שנה שעברה שהו שם חברי המשלחת הקודמת לאפריקה ולכן ההכנה כללה שיחות רבות עימם על מנת להבין היטב מה מחכה לנו שם- כפר מרוחק הצמוד ליער אקזוטי, בתים מבוץ ומרחבים גדולים של שדות חקלאיים. התכוננו נפשית לשהייה ארוכה בתנאים לא סימפטיים והתחלנו לחשוב כיצד נבוא לידי ביטוי בהתנדבות שלנו שמה.
שלושה שבועות לפני הטיסה, הודיעו לנו כי יעד המשלחת שונה למדינה בשם בנין (עד אז לא ידענו שיש כזו מדינה בכלל. מה שנקרא- מדינה שהשימוש שלה הוא בעיקר לפתרון תשחצים...). בשל בחירות שאמורות להיערך בתקופה זו בחוף השנהב הוחלט, לאור ניסיון העבר, כי מוטב שלא נשהה במדינה בזמן הבחירות. התייעצות טלפונית שערכה תמר גולן ביחד עם בני עומר, שגריר ישראל באזור, שינתה את התוכניות ושלחה אותנו אל חיק האב גוטפריד ולכפר 'סונגהאי (SONGHAI) אותו ייסד, לאחר שהאחרון נענה להצעת השגריר לקבל 7 סטודנטים ישראלים לתקופה של 3 חודשים. במקום בתים מבוץ קיבלנו חדרים ממוזגים (!) עם מקלחת חמה במבנה חדש שהרגע הסתיימה בנייתו, וגולת הכותרת- 3 ארוחות מדושנות המוגשות לפי שעון. בנוסף ,הקצו לנו חדר למשרד בו מיקמנו את המחשבים שהבאנו עימנו כתרומה למקום אותם חיברנו לאינטרנט. חוץ מכמה הפסקות חשמל ביום, אין הרבה תלונות... ללא ספק, לא כך דמיינו את אפריקה...
אנו בתוך העונה הרטובה הקצרה. כל 3 ימים יורד מבול השוטף את הזיעה שהצטברה על גופנו ומעניק לאדמה גוון כתום כהה על רקע הירוק הכהה של עצי המנגו אשר אוטוטו מבשיל הפרי בצמרתם. בין אכילת אננס לפפאיה, ערכנו פגישה קצרה עם האב גוטפריד על מנת להבין מה הציפיות שלו מאיתנו. הוא רואה אותנו משתלבים בעיקר בבניית מערך שיווק לרעיון של הכפר ולמוצרים שמופקים בו ובכלל זה שיפור אתר האינטרנט הקיים. האמת היא, שלא לשם כך חשבנו שאנו באים לאפריקה. להתעסק בניהול ובשיווק? האם אלו הם לא תחומים השייכים לעולם המערבי שממנו "ברחנו" אנו? איפה ההתמודדות שבהישרדות היום יומית כיאה למדינת עולם שלישי? תנו לנו מצ'טה ובואו נצא לאיזה מסע צייד בג'ונגל!. אך אם נבחן היטב את הדברים נבין כי דווקא כאן, במדינה כמו בנין שהיא אחת העניות ביבשת השחורה האתגר לעזור למקום כמו 'סונגהאי' הוא כפול. תפיסת החיים והלך הרוח שונה לגמרי ממה שאנו מכירים ועל כן גם מה שלנו נראה פשוט לביצוע- לאו דווקא קיים במודעות של האנשים כאן.
לאחר שבועיים של סיורים בהם עמדנו על טיב המקום והלך הרוח בו, גיבשנו תוכנית עבודה שנראית לנו כחיונית למקום. תקופת הזמן שלנו קצרה יחסית, ולכן הפעילות שלנו חייבת להיות אפקטיבית בעלת התאמה לכישורים שלנו. בנוסף, להמשכיות העבודה שלנו לאחר שנעזוב את הכפר ונחזור ארצה, יש משמעות גדולה ולא פחות חשובה.
חוץ מהנושאים שנתבקשנו לעבוד עליהם עלו בראשינו עוד כמה רעיונות לפרויקטים שהראשי והמשמעותי מביניהם הוא העבודה עם הנוער המקומי שבא להכשרה חקלאית של תקופה של 18 חודשים בכפר. העבודה עם הנוער תכלול בעיקר פעילות משותפת באמצעות חינוך א-פורמאלי שתכלול פיתוח מנהיגות ועבודת צוות. מושגים שאין עליהם דגש בחיי היום יום כאן בכפר. הפרוייקט השני הראשי יהיה עבודה משותפת עם עובדי החנות, המכירות והשיווק על מנת למצוא דרכים לייעול ושיפור המכירות.
כדי להבין טוב יותר את ההיסטוריה המקומית ערכנו סיור בדרום מערב בנין בכפר קטן בשם ווידה (Ouidah).
ממקום זה, בחוף קטן בעל חולות לבנים ועצי קוקוס, נשלחו מיליוני בני אדם אל עבר מסע לא נודע. המוני בני אדם הולכו, אזוקים וחפויי ראש אל עבר ספינות אשר נשאו אותם הרחק הרחק, דרך האוקיינוס האטלנטי אל עבר היבשת 'החדשה' שהתגלתה- אמריקה שם הם נהפכו לעבדים. כמחצית מהאנשים לא שרדו את חציית האוקיינוס והושלכו כמזון לכרישים. מי שכן שרד והגיע אל אמריקה, מייד נלקח לסוחר שמכר אותך לעבד לשארית חייך.
משלוח כמות כזו של עבדים לא יכלה להתבצע ללא שיתוף הפעולה המקומי שהתבצע בין הקולוניאזם ששלט כאן לבין המלכים המקומיים. אותם מלכים תאבי בצע שהחזיקו צבא משלהם מכרו את אחיהם תמורת חפץ כזה או אחר ללא כל רגשי אשמה. בדרך אל הספינה, אותם הכפריים שנתפסו בידי חיילי המלך, חויבו להקיף שבע פעמים עץ שנקלה באמצע דרכם אל החוף באמונה שכך ישכח מהם ביתם, מוצאם ומולדתם ועל כן יהיו מוכנים טוב יותר לחיי העבדות שלפניהם.
כיום, אנו שנים רבות לאחר תקופת העבדות 'הקלאסית' ועמוק בתוך ה'עבדות' המודרנית אשר מקדשת צמיחה וקפיטאליזם. בני אפריקה אשר על גבם נבנות המעצמות ממערב, צריכים להתמודד היום עם ההתפתחות בארצם, כאשר ה"עזרה" ממדינות העולם באה לידי ביטוי בעיקר באמצעות ניצול משאבי הטבע שעל אדמתם.
'אפריקה מרימה את ראשה!'- זוהי סיסמת המקום על פיה מתחנך הנוער העובד כאן, בכפר 'סונגהאי'. שלא כמו אבות אבותיהם אשר לא היו אחראים לגורלם, לומד הנוער ליטול אחריות לעתידו ולומר לעולם- הנני כאן! וגורלי הוא אך ורק בידי!
No comments:
Post a Comment